"אחרי החגים" הגיע ואיתו החוסר חשק המוחלט לעשות משהו - בטח שלא לעבוד!
אבל מה לעשות שהעסק צריך לתפקד ולהכניס מזומנים והלקוחות רוצים לקבל ערך תמורת הכסף?
בספרו המאלף " The War of Art " של סטיבן פרספילד הוא מדבר על כוח חזק הקיים בתוך כל אחד מאיתנו לו הוא קורא "התנגדות" , מטרתה היחידה בעולם של אותה התנגדות היא לגרום לנו להמשיך לנמנם במיטה, ולהיסחב כל היום בפיג'מה כדי שלא נצא לעולם להגשים את היעוד שלנו.
ההתנגדות היא אויבת חזקה ומתוחכמת המתגנבת לראש שלנו במגוון תירוצים הגיוניים לחלוטין:
"טוב מחר אני אתן עבודה , היום אני לא מרגיש טוב"
"לא יקרה כלום אם היום אני אקום מאוחר, עוד לא חזרתי לשיגרה וזה נורמלי קצת להתמזמז עם הזמן"
"אוי היה לי כל כך כיף עכשיו אני צריכה להתאושש מהחגים כדי לנקות את הראש וליהכנס לאווירה"
נשמע לא מזיק נכון?
אבל יום אחד נגרר ליומיים , לחודש וכך בעצם אף פעם לא בא לנו לעשות את מה שחשוב ואנחנו נגררים לסמן וי במחברת על כל מיני משימות לא חשובות כדי להרגיש שאנחנו יעילים במשהו . אבל הרגשת התסכול עדיין שם נכון? זה בגלל שאתם לא עושים את מה שבאמת חשוב.
אז איך נלחמים בהתנגדות?
קודם כל תהיו מודעים לתירוצים שרצים לכם בראש - ככל שיותר לא בא לכם לעשות משהו זה אומר שהוא חשוב יותר להתפתחות האישית ( ואולי גם העיסקית ) שלכם ואתם חייבים להתחיל ממנו!
לדוגמא אם אתם כותבים אל תחכו למוזה היא לא תגיע, החלק הכי קשה הוא להתחיל. פשוט תתיישבו ותתחילו למלא את המסך במילים . זה לא משנה אם אחרי שעתיים יצרתם "ערימת זבל מילולי" התחלתם במלחמה נגד "ההתנגדות" ועשייה כפויה ככל שתהיה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר. ברגע שאתם עושים את הפעולה שההתנגדות לה היא הכי חזקה אתם תראו שאתם מתחילים להתמלא באנרגיה.
אותה אנרגיה חוזרת וממלאת אותכם בתחומים נוספים של החיים ופתאום אפילו מתחשק לכם ללכת למכון כושר אחרי מאמץ אמיתי ומרוכז בדבר הזה שאתם הכי דוחים.
החלק הכי קשה הוא לא העשייה אלא ההתחלה, קבעו יום ושעה מוגדרת ביומן , בהם הטלפון על מצב טיסה ותופיעו "לעבודה" כל יום . תוך כמה ימים תראו שהאנרגיה חוזרת אליכם ושאתם כבר לא מתעסקים בבא לי או לא בא לי ? אלא אתם בעיצומה של העשייה . האנרגיה גבוה , שונה וגם הלקוחות שתמשכו יהיו טובים ונכונים יותר ככל שתקפידו על רמות אנרגיה גבוהות יותר.
אז ספרו לי מה הדבר הזה שאתם דוחים בלי סוף?